<h1>רבינו ירוחם נכ"ג ח"ד</h1>
<h2>דף סו:</h2>
כל מקום שיש קדושין ואין עבירה כגון כהנת לויה וישראלית הולד הולך אחר הזכר וכל מקום שיש קדושין ויש עבירה כגון אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט הולד הולך אחר הפגום שבשניהם פשוט בקידושין. בן הגויה או בן השפחה מישראל דלא תפשי בה קידושין הולד כמוה בין משבעה עממים בין משאר אומות, ולאו דלא תתחתן אפילו בגרותן מיירי דוקא בשבע' עממים אבל בשאר אומות בגרותן אין בהם לאו אלא דוקא בגיותן דלא תפשי בהו קדושין. וכן בת ישראל מן הגויה הולד כמוה פשוט בקדושין.
ממזר או נתין לישראלית ממזרת או נתינה לישראל שיש בהם קדושין ויש עבירה הולד הולך אחר הפגום שבשניהם פשוט בקדושין.
<h2>דף סט.</h2>
כתב ר"ן ושפחה זו שהתיר ר' טרפון לישא אותה הממזר צריכה שתקבל עלי' המצו' שהיא חייבת בהן ותטבול לשם עבדות שאם לא קבלה עליה המצות ולא טבלה גויה היא ואיך יתיר ר' טרפון לישא אותה גויה לנשואין שהרי העבדים שקבלו עליה' המצו' שהעבדי' חייבים בהן ומלו וטבלו לשם עבדות יצאו מכלל גוים. והוא הדין נמי אם בא על הגויה והוליד ממנה בן ונתגייר מות' אותו בן לבא בקהל לפי שהולד כמוה כדרך שהוא בשפחה. ממזר יכול ליטהר כיצד מותר לו לכתחלה לישא שפחה והולד יהיה עבד ומשחררים אותו ונמצא בן חורין. ודוקא ממזר מותר לישא שפחה אבל ממזרת לעבד לא דעבד אין לו יחס ואחריה שדינן ליה פשוט בקדושין.
כהנים לויים וישראלים מותרים לבא זה בזה רוצה לומר לישא. חללים גרים ועבדים משוחררים ולויים וישראלים מותרי' לבא זה בזה. גרים ועבדים משוחררים וממזרים מותרים לבא זה בזה.
<h2>דף עג.</h2>
גר מותר בכהנת דלא הוזהרו כשרו' לינשא לפסולים. וגר מותר בממזרת פשוט ודוקא עד עשרה דורות מותר בממזרת מכאן ואילך אסור דנשתקע שם גרות ממנו כדתניא גר י' דורות מותר בממזר' מכאן ואילך אסור. ועוד פשוט ביבמות [פ"ד ע"ב] דכל היכא שהוא מוזהר שלא ישאנה כגון גרושה לכהן היא נמי (מותרת) [מוזהרת] שלא תנשא לו וכל היכא שהוא אינו מוזהר כגון חלל שאינו מוזהר לישא כהנ' היא נמי אינה מוזהר' שלא לינשא לו ומכל מקום היא נעשית חללה.
אי זהו שתוקי כל שהוא מכיר את אמו ואינו מכי' את אביו וקורין לו בדוקי שבודקין את אמו ואם אומרת לכשר נבעלתי נאמנת אפילו רוב פסולים אצלה כגון ארוסה שנתעברה אם אמרה מיניה הוא נאמנת כדלקמן פשוט. אי זהו אסופי כל שנאסף מן השוק ואינו מכיר לא את אביו ולא את אמו, ואם מצאוהו מהול או איבריו מתוקנים או נסוך בשמן או עיניו כחולות או אם יש דבר תלוי בצוארו או מושלך בצדי רשות הרבים אין בו משום אסופי, ברשות הרבים יש בו משום אסופי זולתי אם יש בו אחד מן הדברים שכתבתי. ואם ימצא תלוי באילן אם יכול להגיע בו חיה יש בו משום אסופי ואם לאו אין בו משום אסופי כללו של דבר כל שהוא במקום משתמר ורבים עוברים שם אין בו משום אסופי שאומרי' אשת איש השליכתו מפני רעבון. אסופי כל זמן שהוא בשוק אביו ואמו נאמנים עליו לומר בני הוא, נאסף מן השוק אינם נאמנים עליו ובשני רעבון אפילו נאסף מן השוק אביו ואמו נאמנים עליו פשוט. וכתב הרמ"ה לא חיישינן לאסופי אלא היכא דמוכחא מילתא שאמו השליכו שם לאבוד, אבל נמצא במקום משתמר אפי' אין לו סימן כשרות בגופו או אם נמצא במקום המתאבד ויש לו סימן כשרות בגופו אין בו משום אסופי, דאי איתא דמשום זנות שדיא ליה לא הות טרחא ביה למעבד לי' חדא מהנך אנפי והא דאשתכח במקום המתאבד שמא אמו שלחתו ביד שליח להשליכו במקו' משתמר ושליח שנה בשליחותו, דאסופי אינו אלא מדרבנן הילכך כי איכא חד סימן לפסול וחד להכשיר תלי' להקל ואכשרי' ליה ע"כ.
<h2>דף עג:</h2>
נאמנת חיה לומר זה כהן וזה לוי וזה נתין וזה ממזר. ודוקא בשלא קרא עליו ערע' אבל קרא עליו ערער אפילו חד אינה נאמנת, אף על גב דאמרינן אין ערער פחות משנים דוקא היכא דאית ליה חזקה דכשרות אבל היכא דלית ליה חזקה דכשרות חד נמי מהימן פשוט.
<h2>דף עד.</h2>
כל האסורי' לבא בקהל מותרי' לבא זה בזה ודוקא ודאן בודאן אבל ודאן בספקן או ספקן בודאן או ספקן בספקן אסור לבא זה בזה. ואלו הן הספקות שתוקי ואסופי וכותי והולד הולך אחר הפגום רוצה לומר שאם נשא שתוקי גיורת או משוחררת או שתוקי שתוקית וכן אסופי הולד אסופי. הא דאמרינן כל הארצות עיסה לארץ ישראל וארץ ישראל עיסה לבבל אם כן הוו להו הדדי לגבי הדדי בספקי לגבי ודאי, אבל שאר ארצות בספק שאר ארצות שרי וכן סתם ארץ ישראל בסתם ארץ ישראל שרי ולא חיישינן שמא חד כשר וחד פסול כך כתב הרמ"ה.
<h2>דף עד:</h2>
גר עמוני ומואבי מצרי ואדומי כותי ונתין וחלל וממזר כלומר שום א' מהם שבאו על הכהנת או על הישראלית פסולה מן הכהונה. ועמונית כשרה לבא בקהל פשוט וביבמות ועוד שם דוקא בן ט' פחות מכאן אינו פוסל.
<h2>דף עה.</h2>
אלמנת עיסה פסולה לכהונה רוצה לומר ספק חלל שנטמע במשפחה כל האלמנות שבאותה משפחה קרויות אלמנות עיסה שמא מזרע אותו הספק חלל שנטמע היה בעלה. ואף על גב דספק ספקא הוא, מעלה עשו ביוחסין ואסור כהן לישא שום אלמנ' שנתאלמנה משום אחד מאותה משפחה פשוט ודוקא מעלה עשו ביוחסין אבל לבא בקהל כגון ספק ממזר שנטמע במשפחה כשרים כל אותן בני משפחה לבא בקהל דהוו להו ספק ספקא אם היה ממז' אם לאו ואת"ל ממזר היה שמא זה אינו מזרע אותו ממז' ולפי' כל בני המשפחה מותרין לבא בקהל.
ארוס וארוסתו והיתה מעובר' ואמר' מהארוס הוא וגם הוא מודה כמו כן נאמנת וכשרה, אפילו שהוא אינו מודה נאמנת בענין כזה אפילו רוב פסולים אצלה ואף על גב דאמרינן דכי (לה) [לא] מודה לא אמרי' אלים בריא אלא דוקא בדיעבד אבל לא לכתחלה, והכא בארוס וארוסתו כבדיעבד דאמי פשוט (ד)[ב]כתובות. וביבמות דהולד שתוקי פי' בדוקי שבודקין את אמו. ופרש"י כבדיעבד דאמי שאם אתה בא לפסול העובר ואין אתה מאמינ' אתה מוציאה מבעלה. ולפי' נראה שאם נתגרשה או נתאלמנה שאין הולד כשר כל זמן שאינו מודה הוא והתו' כתבו דלגבי ולד נמי כיון דאי חיישת מיפסיל גם לקהל ישראל כדיעבד דאמי ומכשרים ליה אפילו לכתחלה אפילו כשאין אמו תחת בעלה כי הארוסה בכרת. אבל בפנויה שכתבתי למעלה בדין ראוה מדבר' וכו' בין היא בין בתה לא תנשא לכתחלה לכהונה עד דאיכא רוב כשרים אצלה דילמא הפקירה עצמה לאחר אבל בדיעבד מותרת אפילו ברוב פסולין אצלה. ונרא' דאם הוא מודה שכשר לכתחלה. וי"מ ואם בדקו לאמו ואמרה שאינה יודעת או דאינה לפנינו לבדוק אותה הולד ספק ממזר ואסור בממזרת וכן כתב רי"ף.
<h2>דף עו:</h2>
כל המשפחות בחזקת כשרות הן עומדות ומותר כל כהן לישא מהן בלא בדיק'. ואם קרא על אותה משפחה ערער צריך לבדוק רוצה לומר אם העידו עדי' על אותה משפחה שנתערב בה ממזר או חלל לא ישא ממנה כהן עד שיבדוק. ודוקא כהן אבל ישראל אין צריך לבדוק דכל משפחה שנטמעה נטמעה ואפילו היה באותה משפחה ספק ממזר כמו שכתבתי למעלה פשוט.
<h2>דף עז.</h2>
בת חלל זכר פסולה לכהונה לעולם רוצה לומר אפילו לאחר כמה דורו', ישראל שנשא חללה בתו כשרה לכהונה חלל שנשא בת ישראל בתו פסולה לכהונה. ובת גר זכר דינה כבת חלל זכר פשוט. כל הנולד מפסולי כהונה נקרא חלל בין זכרים בין נקבות רוצה לומר שנשא פסולה והוליד ממנה בן או בת הבן והבת חללים, והוא שנשאה אינו חלל. וכן האשה שנשאה כהן והיתה אסורה לו כגון כהן גדול שנשא אלמנה אותה אלמנה פסולה לכהונה שהיא מחוללת ואסורה אפילו לכה' הדיוט פשוט. ועוד ביבמות [ע"ז ע"ב] כי יש חלל מחייבי עשה רוצה לומר שנשאת לישראל והיתה אסורה עליו בעשה ועשאה זונה ואסורה לכהן ואם נשאה הנולד הוי חלל.
אי זו היא חללה שעיקרה מדברי תורה ואין צריך לפרש מדברי סופרים כל שנולדה מפסולי כהונ'. ואלמנה לכהן גדול הויא חללה אבל אינה כל כך מפורשת בתורה פירוש וה"ה זונה וגרושה שנשאת לכהן הדיוט דהויא חללה היא עצמה כמו שכתבתי למעלה. ודוקא שנולדה מפסולי כהונה הויא חללה אבל נולדה משאר פסולים כגון ישראל שנשא אשה בעביר' והוליד ממנה בן או בת אין הולד חלל ומותרת אותה הבת לכהונ', כל שמותרת לישראל פי' אותה הבת שנולדה באיסור הוא בענין שהיא מותרת לינשא לישראל כמו כן לכהן פשוט.
<h2>דף עז:</h2>
ישראל הבא על אחותו עשאה זונה ולא חללה פירוש ובניה מאיש אחר כשרים לכהונה. וכן כהן שבא על אחותו עשאה זונה בביאה ובניה מאיש אחר כשרים לכהונה, בא עליה פעם שנית עשאה חללה ובניה באי זה ענין שיהיו פסולים לכהונה פירוש ולוקה שתי' משו' זונה ומשום חללה. וכן בכל חייבי לאוין ובא עליה בביאה ראשונה עשאה זונה בביאה שניה עשאה חללה פשוט.
<h2>דף עח.</h2>
כהן גדול שבעל אלמנה ולא קדש לוקה אבל קדש ולא בעל אינו לוקה. ואין בכל חייבי לאוין שלוקה בבעל ולא קדש זולתי באלמנה לכהן גדול דכתיב ביה ולא יחלל זרעו בעמיו, אבל גרושה לכהן הדיוט וכיוצא בו בעינן קדש ובעל פשוט פי' ולוקה שתים אם קדש ובעל משום לא יקח ומשום לא יחלל.
מחזיר גרושתו אחר שנשאת לאחר אף על פי שאסורה לו בניה כשרים לכהונה פשוט, ואם כהן הוא שהחזיר גרושתו בנו חלל פשוט בכתובות.
<h2>דף עח:</h2>
ישראל שנשא גיורת בתו כשרה לכהונה. וגר שנשא גיורת בתו פסולה לכהונה וגר שנשא בת ישראל בתו כשרה לכהונה. אחד גרים ואחד עבדים משוחררים פסולי' לכהונה אפילו עד י' דורות עד שתהא אמן מישראל. וגר שנשא גיורת שאמרנו שבתו פסולה לכהונה, אם בא לימלך מורין לו כן ואם נשאה אין מוציאין אותה ממנו כי היא כשרה שהלכה כרבי יוסי ומיום שחרב בית המקדש נהגו כהני' סלסול בעצמן ולא רצו לינשא עם בת גר שנשא גיורת.
נאמן האב לומר זה בני בן גרושה וחלוצה וגם נאמן לומר בני זה ממזר ואפילו על עובר שבמעי אמו אם שניהם אומרים רוצה לומר היא והוא שהוא ממזר נאמנים. ודוקא על בנו נאמן לפוסלו אבל על בן בנו אינו נאמן לפוסלו רוצה לומר אם יש לבן בנים אינו נאמן פשוט וכתב בע' הלכו' גדולו' דאינו נאמן על בנו לומר שהו' ממזר אלא דוקא בהכירא דבכור שאומר שהוא בכור ושהוא ממזר, וראשון עקר דבכל ענין נאמן לומר שהוא ממזר וכתב הרמ"ה דוקא דלא הוי ליה חזקה דכשרות אפומא דאבוה אבל ה"ל חזקה דכשרות אפומא דאבוה לא מהימן עליה למפסליה אלא בסהדי ע"כ וכן מוכח לקמן. אמר בני וחזר ואמר עבדי אינו נאמ' אלא במה שאמר בראשונה. אבל אם אמר עבדי וחזר ואמר בני נאמן דמה שאמר עבדי תחלה רוצה לומר שמשו כעבד, ואם מתחלה כשאמר עבדי הוא היה קורא אותו עבדא מנראה רוצה לומר שנראה מדבריו שהיה עבד וחזר ואמר בני אינו נאמן לומר בני הוא. ואם היה עובר על המכס ומן העבד יש לו לפרוע ואמר בני וחזר ואמר עבדי נאמן כי לא אמר בני אלא להבריחו מן המכס, ואם אמר עבדי וחזר ואמר בני אינו נאמן דאם לא היה עבד לא היה אומר לו עבדי הוא מאחר שהיה במכס פשוט בבתרא.
<h2>דף עט:</h2>
מי שיצא הוא ואשתו למדינת הים ובא הוא ואשתו ובניו ואמ' אשה שיצאת עמי הרי היא זו ואלו בניה אינו צריך להביא ראיה לא על האשה ולא על הבנים, אמר מתה ואלו הם בניה מביא ראיה על הבני' שהם בניה ואינו צריך להביא ראיה על האשה. אשה נשאתי במדינת הים והרי היא זו ואלו בניה מביא ראיה על האשה ולא על הבני', מתה ואלו הם בניה מביא ראיה על האשה ועל הבנים. ובכל מקום שאמרנו שאינו מביא ראיה על הבנים דוקא בכרוכים אחריה ואינו צריך להביא ראיה אפילו ליוחסין פירו' להשיא הבת לכהן. ובכל מקום שאינו צריך להביא ראיה דוקא על הקטני' אבל על הגדולי' צריך להביא ראיה. ודוקא באשה אחת אבל בשתי נשים מביא ראיה על האשה ומביא ראיה על הבנים ואפילו הם קטנים ואפילו הם כרוכים אחריה אחר שהביא ראיה על האשה פירוש שמא מן האשה האחרת הם וכרוכין אחרי זאת מפני שנתגדלו עמה בבית פשוט.
